יצאתי בערב להרים ללקט אשכולות סומאק טריים. חולצת גינס ארוכה עם כיס למפתחות, קופסת עץ מרובעת, מזמרה שהייתה של אבא, כפפות וכפכפים. זאת הפעם הראשונה שיצאתי מהבית אל הטבע למטרה מסויימת ממש. מרבית פעולות הליקוט מתרחשות לרוב ללא הכנה או תיכנון מוקדמים. תמיד מתלווה אליהם, מדורה, הכנת פיתות, טיול, או הליכת ערב פשוטה עם סקאלי הכלבה שלנו שתמיד מבקשת ממני להאריך לה את הטיול עוד ועוד ולוקחת אותי יחד איתה לכל מיני חורשות חבויות. הרגשתי שפעולת הליקוט ככול שהיא נעשת יותר ב -flow וללא מחשבה זאת הדרך הכי נעימה והכי טובה עבורי. אבל זה כל כך יותר קל ונוח שיש סל רחב או ארגז עץ ישן להניח בתוכם את הפירות. אז הפיתרון הוא תיכנון לא מתוכנן ולשים באוטו מספריים, קערת אמייל וסל בד מקופל. אני כל כך שמחה ומודה על הכמות שליקטתי. לא קטנה מידי. אבל גם לא מאוד גדולה שהייתה מייצרת לי עוד המון עבודה.
אמנות הפיזור והזרייה
סומאק : אני כל כך אוהבת התבלין הזה. אני אוהבת איך שהוא מאפר ומפדר ומסתחרר בין העלים. אני אוהבת להוסיף אותו מעל לאבנה שקדים רכה ועננית, בתוך צ'זיקי, מעל טחינה של ירקות "שרופים" בטאפנד. מעל סרטים של זוקיני צלוי, בתוך מילוי תרד וטופו למאפה צ'וקור. עם שומשום קלוי עם זעתר. ממש קמצוץ קטן אין צורך בהרבה. וממש אין צורך ורצון להגזים.לעולם בלי חוקים, לעולם עם קצות האצבעות שיודעות להרגיש מדוייק ונכון את המינון ואת אמנות הפיזור והזריה. במקרה הזה פחות זה יותר.
כפות ידיים מוכתמות
יום הליקוט : כל האביב חיכיתי כבר לפגוש בשלהבות הפרי היפהפיות. קראתי המון ולמדתי המון ושיננתי המון. ממש כמו מתכון חדש ללחם מחמצת צרפתי או לעוגת סולת שקדים ומרציפן. ואז פגשתי אותם ממש במקרה בסוף מסלול הריצה בשביל שמוביל לעין לבן. שיחי סומאק בכל פינה ( באמת בכל פינה ) והם אדמדמים וארגמניים ויפים כל כך בשקיעה ובזריחה ובאינסטגרם. ניסיתי להצמד למה שלמדתי. ברגע שאשכולות הפרי בשלים ומוכנים לליקוט { כמה יפה המילה הזאת ליקוט } אפשר ממש ללוש את הגרגירים בכפות הידיים, שמשאירים דביקות כזאת וחמצמצות וסגלגלות וכפות ידיים מוכתמות "חקלאיות" אבל גם הכי נקיות ועדינות ויפות. ההבשלה אינה אחידה ואפשר לראות על השיחים צבעים שונים של תפרחות. ולבחור את אלו עם הגוון הבו0הק המושלם. את הגוון המדוייק מבינים בשטח כשיש כל כך הרבה צבעים של פירות בדרגות שונות של הבשלה. את אשכולות הפרי ליקטתי לפני השיא בתחילת ספטמבר. ועכשיו חודש וחצי אחרי הדרך לעין לבן עדיין מלאה באשכולות הפרי. הרבה מהם כבר יבשים בעלי גוון שחור והם כבר אחרי השיא ונראה כי אילו השבועות אחרונים בהם אפשר יהיה ללקט את הסומאק מהשיחים לפני הגשם הראשון והסתיו והרוחות ואחר הצהריים שמחשיכים מוקדם מידי ושכבר אי אפשר להיות בהם בחוץ מבלי לקפוא. ואם אספיק השבוע כששלושת הילדים בטיולי סיירות ובטיולי צופים אצא לעוד טיול ליקוט קטן לא מתוכנן, אייבש ואשמור את אשכולות הפרי במיכל או בשקיות נייר ואז בשיא החורף אפתח אותן ואתרגש מהם נורא ואטחן לנו כאן כמות נוספת של סומאק טרי.
בבית. בבית מסדרים את אשכולות הסומאק על מגש גדול ומניחים קרוב לשמש. זה גם הזמן להפריד את העלים הירוקים. אהבתי כל כך את החינניות הזאת של העלים על המגש. ולכן השארתי כך. וגם צלמתי. אבל ההמלצה שלי היא להסיר את העלים הירוקים מהאשכולות מייד בסיום הקטיף ולתת להם להתייבש ממש טוב בשמש נעימה. משאירים | שוכחים את אשכולות הפרי לייבוש למשך שלושה שבועות. מידי פעם קצת מאווררים ומנערים את המגש. אחרי הייבוש הראשוני מפרידים את הפירות מהאשכולות. ממש כמו בתמונה. ומסלקים כל מיני עלים וענפים. מעבירים את אשכולות הסומאק המופרדים לקערת אמייל לבנה. ונותנים להם מנוחה בשמש עדינה של עוד שבוע או שבועיים או עד שפשוט מחליטים { אפשר לשמור על האשכולות השלמים או המופרדים בשקיות נייר או במיכל אטום כמה חודשים ולטחון בכל פעם כמות קטנה }
אם יש חצר או גינה ושולחן ארוך בחוץ וחיבור לחשמל בעיני זה הדבר המושלם ביותר. את הטחינה של הגרגירים עשיתי בשילוב של מעבד המזון ומטחנת הקפה. תחילה העברתי את כל הפירות היבשים למיכל המעבד וטחנתי בפולסים אחדים. זאת הייתה הפעם הראשונה ולא ידעתי למה לצפות. הטחינה הראשונה מפרידה בין ציפת הפרי ( הסומאק הטהור ) לבין הזרעים הנוקשים. בתוך כמה רגעים הייתה בידי תערובת גסה של קליפות חיצוניות של ציפת הסומאק ושל הגרעינים המאוד נוקשים. הדבר שהכי חששתי ממנו היה שלא אצליח לשלוט בטחינה של הגרעינים כי רציתי סומאק ממש טהור רק מציפת הפרי. אבל לשמחתי במקרה הזה למעבד מזון ולמטחנת קפה ביתיים אין את היכולת לטחון את הגרעינים שמצריכים כלים יותר חזקים. הדבר הראשון שעשיתי היה להעביר במסננת גסה סינון ראשוני ולהתחיל במלאכת ההפרדה. מציעה להגיע למשימה בקלילות ולא להיות קפדניים מידי. כי פשוט אין גבול בכמה מסננות דקיקות הסומאק יכול לעבור. אחרי סינון גס בוא נפרדתי ממרבית הגרעינים הנוקשים של הסומאק הכנסתי למטחנת הקפה. בשלוש ארבע פעמים. ומייד העברתי אותה הפעם במסננת מעט דקה יותר תוך כדי תנועות ידיים מסורתיות של הכנת הקוסקוס. החוויה הזאת של הכנת הסומאק, הפרדת הגרעינים הנוקשים והסינון דרך המסננות ייצר לי כאן רגע במטבח עם המון לכלוך ובלאגן ואבקת זהב ארגמנית שהתפזרה לכל עבר. אבל גם היה משהו במגע הנעים והחמים הזה שבסופו קבלתי צנצנת אדמדמה יפהפייה, קשה להסביר ולתאר כמה שזה יפה. 100 גרם של סומאק טהור מהשביל של עין לבן. תודה רבה לכל המלקטות והמלקטים שחולקים ידע מדהים, מעניין, אין סופי ושמיימי שעושה חשק לעזוב הכל ולצאת אל הטבע ולהרים חג סוכות שמח נעים ומתוק, רויטל 💕
אמנות המטבח הבריא 