ללכוד את האור הטוב | על קיץ, על המטבח על צילום על קרן אור יפה שמתגלה פתאום לקראת ערב על השראה ועל דרך.

האוטומט שלי פחות אוהב את הקיץ. אני בן אדם של שיגרה. אוהבת את הפנים, את הבית, את ההתכנסות. את "החלונות" הקטנים והפשוטים שנחבאים להם בתוך היום יום. אוהבת גם את החוץ אבל שלא יהיה רועש מידי. חשוף מידי. אוהבת ללכת על השביל הארוך שמאלה מהחנייה של עין לבן עד לנקבת המים הטבעית שיש שם בסוף. משהו בהליכה הזאת על השביל הצר גורם לי להרגיש גבוהה וגדולה. יש שם אבן רחבה באמצע המסלול שאני לפעמים "הולכת" לנוח עליה בסוף היום. פשוט שמה עליה את הראש ונחה. זה קשה לייצר פריימים ממיסי לב בקיץ. האור בחוץ נוקשה וחזק. והטריות והרעננות מצטלמות דהוייות עמומות "וכבויות". באור של החורף קל יותר למצוא את הרכות ואת הגמישות. שעות האור אמנם הרבה יותר מצומצמות וממוקדות אבל ברגע שמבינים את המשחק בין האור והצל אפשר לייצר פריימים יפהפיים הורסים וחמימים. ללכוד קרניי שמש נעימות ורכות שנופלות על מפת בד לבנה וחגיגית במטבח ולייצר רגע שמעביר משהו אישי ואמיתי. בשנתיים האחרונות אני מגלה כיצד בעזרת המצלמה הפשוטה של הטלפון אפשר לייצר פריימים יפים עם קו אישי ואמירה יחודיית. כזאת שיוצרת שקט ועולם קצת אחר. יצרתי קשר עם כמה יוצרות מיוחדות ומוכשרות מאוד שאני פוגשת מידי יום כאן { הכוונה באינסטגרם } וביקשתי מהן לשתף מעט מהחווית שלהן על צילום שמייחדת אותן ומניעה אותן ולתת נקודת מבט חדשה על האור הטוב הזה ואיך אפשר ללכוד אותו ביומיום, במיוחד בקיץ וכיצד אפשר ליצור בעזרתו פריימים רכים יפהפיים, ממיסים, קורנים. וגם לשתף קצת מהחוויה שלי, במטבח, בסטודיו, בחלון במפגש עם האור המנצנץ. פריימים של בוקר מוקדם או של אור אחרון. קליק אחד בעיר אחרת. בארץ זרה לגמרי שמעורר געגוע בבן אדם אחר. בעולם.

בסטודיו

אני יכולה לבכות מצילומי סטודיו יפים. בלילה שאני לא נרדמת אני סופרת מאפי קנלה של נושקה וגוללת בתמונות בפינטרס. מרפרפת בבלוגים יפים מהארץ ומהעולם. העין לא צריכה לראות כל כך הרבה כדי ללכוד השראה ויופי. מנסה להבין מה באמת פשוט ממיס לי את הלב. האהבה הזאת היא מעבר להכול. אלו צילומים שלרוב מתבצעים באור טבעי עם לוחות עץ ורקעים שיוצרים עולם דמיוני אחר וחדש ולוקח את המחשבות למקום אחר. לפני עשור יצרתי קשר עם טל סיון ציפורין אחת מהצלמות הכי טובות בתבל. במושגים של היום זה קצת כזה כמו "ליצור מציאות של שפע " או "להרגיש ולדמיין את זה קורה עוד לפני שזה קרה". יצאתי מהבית פעמים או שלוש בשנה לצילומי סטודיו משגעים. בכל פעם שהרגשתי שאני צריכה קצת לרענן וקצת לחדש וקצת לגדול עוד אז פשוט יצרתי לי תפריט ורעיונות ליום צילום חדש. דרך רפרנסים ודרך ההתפתוחת במטבח. יש בצילומים האילו יופי אחר. עוצמה אחרת. אני כל כך מחכה לעוד יום צילומים כזה. כי בכל פעם שיוצאים "להפקה" כזאת גם גדלים עוד קצת מבפנים. פתאום נוצרת לה איזו מנה חדשה שהייתה חבוייה במטבח. לפעמים זו איזו טכניקה חדשה. ולפעמים זה גם נותן ביטחון. זאת "דרך" שעוברים עם הצלמת. לרוב יכיל "הסטודיו" כמויות אין סופיות של כלים, רקעים, מפיות בד, קרשי עץ ומשטחים. וכל אוסף אקלקטי כזה מרכיב תמונה. מייצר פריים. בורא מציאות שהיא קצת חלומית וגם קצת אמיתית. וזה מה שכל כך יפה בעיני. המתכון לפעמים פחות מעניין. מעניינת אותי התמונה. הניואנס הקטן הזה, צורת הקיפול של הפסטה. עומק הציר. צרור הזעתר שקשור בחבל, טקסטורה של מרק דלורית, רביולי סלק דקיקים שאפשר לראות בעדן את המילוי הלבן שמנוקד בעלי בזיליקום טריים. לחם טרי. בית. מראה. גם לכם קורה שאתם מנסים לשחזר או להכין מתכון רק דרך תמונה, ושצילום של עוגה בחושה שמנוקדת באוכמניות סגלגלות יפהפיות גורמת לכם להוציא את המיקסר מהארון ולהקציף חמאה, סוכר וביצים לערובת תפוחה, לבנה, שמנתית ואורירית "ולאפות"איתה את הלב ?

האמת שבכלל לא חשבתי אי פעם לצלם אבל בפברואר בשנה שעברה אחרי שהצלמת האגדית שני ברייל הייתה כאן אצלנו בבית וצילמה תמונות אוכל יפהפיות של המטבח אז הקסם פשוט קרה, אני עוקבת אחרי שני והצילומים שלה כבר הרבה זמן. לרוב יהיו מינימלסטים. מפית הבד הבהירה עם הקפלים יוצרים כפריות נעימה. כף וינטאז' { היא מחכה לך כאן… } שטובלת בתוך הסלט או התבשיל. כמה קערות ברזל, כמה רקעים שפשוט מתאימים ומשתלבים כל כך יפה יחד והיא פשוט מניחה אותם. לוכדת צללים אל תוך הכלים. משיייטת. מושחת מחבתות בשמן זית. יודעת ללכוד בעדשת המצלמה שלה פריימים מדויקים ממיסים ויפים והמון טיפים ורעיונות לצילום תוכלו למצוא אצלה כאן בעמוד האינסטגרם שלה, היא זזה עם המאפה אל תוך האור, לוכדת עומק, מזיזה את עצמה. נעה במרחב מחפשת להוציא כל הזמן עוד ועוד. זאת הזוית הזאת של ההסתכלות שכל כך משנה. ותמיד מתוך סט צילומים של אותו הדבר יש את התמונה האחת הזאת שהיא הכי מוצלחת בין כולם. שהיא הכי יודעת לבטא את מה שכל כך רצינו להעביר. שיש בה שקט. שיש בה עוגן. שיש בה נינוחות נעימה.

רקעים של פנים וחוץ

בהתחלה לקחתי כמה לוחות עץ פשוטים שמצאתי בחוץ. וקניתי צבע לבן וחמישה גוונים ושכפטל וניסיתי ליצור לוחות עם טקסטורה ועם כתמי צבע { לקחתי השראה מכאן ומכאן ומכאן } אז קצת התעסקתי ביצירה וליכלוך. והמשימה התבררה כמעט יותר מסובכת ממה שחשבתי. ומלכלכת מידי. וזה לא תמיד יוצא כמו שאנחנו מדמיינים, בצבעים, בגוונים, בהשתקפויות שלהם. רקע טוב משרת את התמונה בצורה המושלמת ביותר ואפשר להכין אותו בקלות מלוחות עץ שנמצאים בכל עבר בחוץ. אפשר גם למצוא משטח אבן יפה ולצאת אליו. עגלת שוק גדולה שיוצרת משטח גדול ואין סופי. לצאת אל הסטף או ליער ירושלים. או לכל פארק או יער. אבל זה אומר לדייק עם שעת האור והחוץ. אפשר פשוט להוציא יד מהחלון או לצאת אל הגינה. והכי אני אוהבת בעולם. משטחי עץ טבעיים שהם חלק משולחן ישן או מדלת של ארון, תבניות ברזל, "מנגל" גדול ישן שהצילום נעשה בתוכו והשוליים הגבוהים שלו יוצרים את האור היפה והטוב הזה. ההגבהה של השוליים יוצרת דרמטיות וגורמת למושא הצילום לבהוק. כל רקע נותן משהו אחר ונופל על קרני אור אחרות. לפעמים הוא מכבה אותו ולפעמים הוא מאיר אותו. כאן בצילום של הסומאק מהשנה שעברה, נייסיתי ללכוד את הצבע היפהפה של הפירות העינבריים. שיחקתי עם "היצירה" הרבה הרבה זמן. הצלחת עם הפירות פשוט הייתה מונחת לה על השולחן. וניסיתי לממש את הפוטנציאל שטמון בה דרך קרני האור המוקדמות בבוקר או אילו שלפני השקיעה עד לרגע שהנחתי אותה על תבנית ברזל הפוכה. הניגודיות הזאת בין המגש "המפוייח" הדהוי והישן הזה מהתנור הקודם שלנו מבהיקה את פירות הסומאק באור אחר וגורמת להם להרגיש כל כך מלאי חיות. נעזרתי גם בעוד שתי לוחות קרטון בהם עטפתי את מסגרת הפריים והם יצרו עוד עומק. אני בטח לא צלמת, ורחוקה מזה מאוד. וגם הסברים טכנולוגים מעמיקים באופן טבעי מעט קשים לי להבנה. אני יודעת שכל מה שאני רוצה זה ללכוד אור שישרת אותי ואת התמונה וישרת אותי ואת המטבח. ואולי גם קצת ישמח ויתן השראה. והדרך לשם עוברת דרך הרבה פריימיים והרבה רקעים. והרבה נסיונות והרבה חוויות. מפה לשם יצרתי לי מעין שולחן עבודה קטן מחוץ למטבח. ערימה של קרשי עץ. סל עם בדים. ערימה של ספרי בישול ומשטחים " חרוכים" כד פרחים יפהפה. זה מוזר שדווקא המנוחה גורמת למחשבות להיות יותר בתנועה. הרבה דברים קורים שם "בפנים". ויש בפינה הזאת משהו שמניע אותי קדימה.

אני קוראת לזה ללכוד את האור הטוב. גם החיצוני וגם הפנימי. לנוע עם "המצלמה" עד שהיא מצליחה לתפוס קרן אור יפה נעימה ורכה. להתעקש למצוא אותה. היא כאן. להתחיל את היום בלמצוא איזשהו פריים שנותן השראה לבישול וקצת שמש טובה לפני יום ארוך במטבח. להניח ערימת ירקות על משטח עץ או ברזל שמוצאים ליד הבית או בתוך היער. מסתבר שזאת משימה לא פשוטה כלל להניח חומר גלם על רקע כלשהו ולנסות לייצר סיפור שעוד לא קרה. מרגישה שזה תמיד יכול להיות טוב יותר : בעניים שלי שבעיקר מבשלות ויוצרות במטבח ההבנה של "אור" היא לא איטואטיבית אלה יותר מגיעה מלמידה והתנסות. אני מתחילה קצת יותר להבין את כיווני האור בבית ואת השעות שהן "מטיילות" להן כאןן. בבוקר מוקדם אשתמש באור החלון האחורי, לפעמים אניח עליו רקע ולפעמים אעזר בשרפרפ אותו ארחיק מעט ממקור האור. בשעות של הבוקר המוקדם כבר מטייל האור אל המטבח שהחלונות בו יותר גבוהים ויותר קטנים ודווקא "ההצצה" של השמש מהחריצים של התריסים מייצרת קווים יפים. לפעמים אכין "פריים" נייד, רצוי על לוח לא כבד מידי שאפשר לשייט איתו ברחבי הבית ולנסות להבין דרכו היכן נמצא האור הטוב. זאת למידה אין סופית והיא מצריכה תחושת "פלואו" והנאה אמיתית מהדרך עצמה { טוב נו, אי אפשר בלי קישור לאיזה פודקאסט מעצים ומעורר השראה } ההבנה הזאת שאפשר למצוא יופי בכל דבר, שאין כזה דבר בית בלי אור ושמש { אלה אם כן מתגוררים במרתף } שכל יום ויום יכול לברוא חוויות מיוחדות ונעימות ושהכל בעצם משתנה כל הזמן עוזרת לעין להיות יותר גמישה ופתוחה. יצרתי קשר עם אוסף נשים יצירתיות ומוכשרות מאוד שאני "פוגשת" מידי יום באינסטגרם וביקשתי מהן לשתף מעט מהחווית שלהן על צילום על עניים טובות ועל קרני אור והנה הן לפניכם :

מור דה – פז
מור לוכדת "בעדשה" הטובה שלה, צילומים טבעיים יפהפיים בתוך הבית ובחוץ. הייתי צריכה לשאול אותה היכן הם גרים. כי החוויה מהצילומים שלה היא חוויה קצת על זמנית, הזמן כאילו נעצר בהם. וגם המקום. צילומים עם המון רגש, המון יופי והמון אור. אני הכי אוהבת את התמונות בגינה. מור היא אדריכלית וזאת גם נקודת המבט שלה על צילום בקטע שכתבה היא מתארת כיצד היא לוקחת את העניים האדריכליות שלה אל תוך חווית הצילום ויוצרת בתוך הפריים שכבות ומבנים שיוצרים תמונות מענינות עם הרבה עומק ויופי :

צילום בשכבות
צילום בסביבה ביתית, בשעות שהאור כבר עובר לצד מערב, מצלמת ליד מקור אור אבל בנסיגה ממנו : קצת לוקחת מרחק ואז אני מרגישה שיש לי כמה שכבות, כמה שלבים – הזוית של השמש והאור, הויטרינה ממנה נכנס האור, האובייקט עצמו שגם קולט את האור, שובר אותו, מחלק אותו אבל גם מצרף אותו לפאזל. אני מחפשת את הצילום בו האור הוא חלק מהפריים ולא רק אמצעי לצילום, כמו עוד טקסטורה, עוד בד, עוד אביזר, עוד שכבה. אולי כמו תכנון אדריכלי שלא מתבצע רק במימד אחד אלא בשכבות ונפחים, מרחקים ופרספקטיבות.

שרית גופן אחת מהצלמות האהובות, המוכשרות והטובות ביותר בארץ ובתבל שמייצרת שפע אין סופי של פריימים שמיימים,יפים ומדוייקים. לספרי בישול { שאחד מהם יוצא ממש בימים אילו } למגזינים. לשלטי חוצות. למותגים. אני אוהבת מאוד את תמונות הראי של הלוק היומי בבוקר { קצת מתגעגעת לזה } ואת מסלולי הריצה "וסתם" צלחת עם כמה עגבניות מושלמות ובוהקות וסכין יפה שמונחת לצידן. ואת התמונות עם הילדים. וכך שרית כותבת :

השמש מייצרת צללים קונטרסטים – שניתן לרתום אותם לצילום שלנו ולהגדיל את תחושת תלת המימד , החום , האווירה הקייצית
השמש משתקפת בעצמים שקופים – כמו נוזל .

את נושקה שמרפאת דרך המתוקים היפהפיים והמשגעים שהיא מייצרת בביתה בכפר תבור, פגשתי כאן נועה היא רופאה צעירה וכל כך נעימה ורגישה. והיא מתעדת את המתוקים, המשפחה, הטיולים והרגעים של היום יום בקסם אישי ויחודי. נועה שמצלמת את כל התמונות היפהפיות שלה לבדה לא למדה צילום מעולם. והיא יצרה לעצמה שפה ויזואלית משל עצמה בתוך הבית שמייחדת אותה ושאי אפשר שלא לאהוב. התאורה, הרקע, הרהיטים, משטחי העץ המשחקים בין האור לצל, מייצרים את אחד העמודים היחודיים והיפים כאן באינסטגרם וכך כותבת נושקה :

כמי שמצלמת בנייד בלבד ולא עברה אף קורס בתחום הצילום, הטיפים שלי מאוד בסיסיים ונגישים – תמיד לצלם באור יום ולוודא שכל האורות בבית כבויים. חפשו לכם פינה בבית סמוכה לחלון רחב שהתמונות בה פשוט יוצאות יפות (אתם כבר תדעו בעצמכם) נסו להשאיר אותה פנויה ככל שניתן – ככל שהיא תהיה יותר זמינה לכם, תצלמו בה יותר ותקבלו יותר תוצרים שתאהבו. העשירו את הפינה שלכם בפריטים שאתם אוהבים (ולאו דווקא להעמיס – לפעמים less is more) הניחו בה חומרים שאתם אוהבים {עץ, שיש, מתכת, בד, קרמיקה, נייר } ויחממו את האווירה בתמונות שלכם. שמרו על גוונים נייטרליים או כאלה שידגישו את מה שאתם נוהגים לצלם ושנו אותה מדי פעם בהתאם לצרכים. הפריטים שברקע הם בגדר המלצה ואינם הכרחיים ומטרתם לתת מקום למושא הצילום ולהדגיש אותו. נסו לייצר גבהים שונים בפריים שלכם – לערום חפצים { כמו ערימת עוגיות } או להיעזר בכלים יפים שיעניקו גובה ועומק לצילומים. צלמו כל חפץ או מוצר מהזווית המחמיאה לו ביותר ואין דרך לדעת מראש מבלי לנסות. זווית שתעביר צבעים, מרקמים, ייחודיות { גם של דברים פשוטים מאוד } כל נקודת מבט היא ייחודית ומעניקה לתמונה את הנשמה שלה ♥️

ניצן

ניצן שמלקטת, אופה, "ממרלדת" , כובשת, מתעדת, פשוט נפש שהיא ביצירה ועשייה תמידית. וביום הכי קודר ועצוב בשנה אפשר לאסוף מהעמוד שלה השראה ויופי. שילובים מיוחדים יפהפיים, צילומים אותנטיים מרגשים. הרבה ירק, והרבה ליקוט. עמוד כזה שהוא גם השראה וגם נעים וגם אישי וענוג. ויש בו קצב שהוא אחר כל כך. קול פנימי יחודי. ציפור חופשייה שלא שייכת לאף אחת. היא כובשת את מה שהיא רוצה. היא ממהרת לאן שהיא רוצה והיא מערבבת את כל מה שהיא רוצה. בדרך שלה. הכל נעשה בהמון תשוקה ואהבה גדולה ואפשר לקבל המון השראה מהעמוד העונתי והמקומי הזה של ניצן, מצנצנות הכבישה מהממתקים מחוויות הליקוט וממפגשים של היום יום שלה וכך היא כתבה :

כלקטית שאוהבת את צמחיית הארץ וחקלאות מרגשת, אני מקבלת השראה מהשילוב שבין הקלאסיקה שהיא עוגן עבורי כקונדיטורית לטבע הסובב אותי. הזמן האהוב עליי ביום לצילום הוא רגע לפני שקיעת השמש- שעה של אור חם ומלטף. בצילום מרמלדות, אני הכי נהנית לשחק עם הזווית, כך שהאור יחדור דרכן ויגרום להן להראות כמו אבני חן יפות. האור שלפני השקיעה הוא האור הקסום ביותר ביום והמירוץ נגד שקיעת השמש מרגש ונוצר בו חלון זמן קטן שבו האור מלטף, חם ונעים.

צילום בעין קשובה

העמוד הזה התגלה אלי ממש במקרה. ואני חושבת שאילו לא העמודים "הרגילים" שאני לרוב עוקבת אחריהם. צילומים אמיצים, חשופים, פגיעים, טוטאלים. מלאי כישרון. מלאי יופי, מלאי תשוקה. מימוש פוטניצאל מקסימלי של תיעוד. צילומים כאלו שגורמים לי לתהות מה אני באמת רוצה לעשות הלאה עם שאר החיים. על להיות קצת יותר אמיצה. קוראים לה אליאורה והיא מצלמת אנשים והיא מצלמת טבע. והיא מצלמת אנשים בתוך הטבע. בכל התמונות יש משהו אחר ומיוחד מאוד שקשה לי להסביר אותו במילים. זה מרגיש כמו עוד רובד אחר של החיים שנחשף אחרי שהתקלפו ממנו המון שכבות מיותרות וכך כותבת אליאורה :

צילום בעין קשובה כי אני מתמקדת קודם כל במפגש שלי עם המצולמים שלי כשני בני אדם ונותנת להם הזדמנות להפתח מול העין שלי לפני שנכנסת גם המצלמה. אני בדרך כלל מצלמת בשעות שהאור יותר רך, מוקדם בבוקר או סביב השקיעה, ואם בכל זאת בשעות היום אז אני אוהבת להשתמש במשחק של האור והצל והצללים שנוצרים.

אשמח מאוד שכתבו לי מה הפטסט הזה עורר אצלכם בחזרה לעמוד הבית | בחזרה לבלוג | נעים להכיר | בישול מקרוביטי