האדמה היא המרכז היא זאת שמאפשרת את השינוי | שיחה אישית עם אלעד יצחקוב מטפל ברפואה סינית ורפואה יפנית

יצירה היא מה שקורה כשנוצר משהו חדש. שלב אחד לפני הצמיחה והגדילה של אלמנט העץ. יצירה קורית מתחת לפני השטח. שלא שמים לב. יצירה קשורה לאלמנט המים, לחורף, כשהאנרגיה היאנגית נמצאת מתחת לפני האדמה, ונוצרים שורשים חדשים לקראת הצמיחה באביב | אלעד יצחקוב מטפל ברפואה סינית וברפואה יפנית, מרצה במכללת רידמן ויוצר הפודקאסט " חכם סיני פעם אמר".

התקופה הזאת היא מטלטלת. היא מרעידה. היא מדאיגה. היא אחרת. היא שונה. היא לפעמים גם יכולה להיות מצפן. חייב שיהיה בה שקט פנימי. התכווננות. אותנטיות. משהו חדש. אור חדש. יצירתיות כזאת נעימה שחודרת אל כל נים ונים בגוף. ריפוי כזה שמגיע מבפנים. הרעיון היה "לצאת מהמטבח" ולכתוב על כל מיני דברים פשוטים וקטנים שיכולים להביא עוד טוב. להוסיף תאורה. להאיר. אבל אז הגיעו המדיטציות המרפאות והשמיימות של עופר שני שמילאו פרק שלם ושעליהם כתבתי כאן. יש בהן מהכול. הן ממש הלחם והמים והתקווה. והתירגול שלהן משנה חיים. זה האוכל החם, המזין והמרפא. זאת האדמה. זאת התנועה. זאת התודעה. זה שמן זית חם שמושחים על זרועות כואבות ועייפות או על פנים עצובות. זאת ריצת בוקר מוקדמת. היציאה אל השמש אל האוויר. זה אוסף של דברים. זה מיכלול. מאז המפגש שלי עם אלעד יצחקוב בקליניקה שהוא מטפל בה במרכז רפואות ברמת אביב אני מוסיפה לתרגול המדיטציות גם כרית חמה שאלעד המליץ עליה מאוד { "הדרך הטובה ביותר לעזור לגוף להתאושש היא לנוח ולחמם את הגוף ככל הניתן כדי שהאדרנל יוכל להשתקם – אם זה על ידי שימוש בבקבוק חם על הבטן, צמחים סיניים מחממים, מוקסה על הבטן, אוכל מבושל ופחות מזון טרי שלא עבר בישול " } בקבוק חם ונעים שמניחים על הבטן והוא כמו מטען אין סופי. והשילוב הזה של התירגול יחד עם שמירה על גוף חם יוצר התחדשות תמידית ונעימה. קשה להסביר את זה. צריך להרגיש את זה. לנשום אל תוך זה. לחיות את זה. לפגוש את זה. אלעד הוא מטפל ברפואה סינית ורפואה יפנית ומרצה במכללת רידמן. יש לו כפות ידיים רגישות, מסורות ועדינות. והוא מתיישב על הכיסא של המטפל בנינוחות ומסתכל עמוק לתוך הנשמה. ככה בלי פחד. לתוך העיניים. " נפגשנו " לשיחה כזאת מאירה. זאת אומרת : אני שלחתי לו רשימת שאלות והוא שלח לי רשימת תשובות. עמוקות, יסודיות, יפהפיות שיש בהן חוכמת חיים וראייה מיוחדת של ריפוי. "כשאני חי בפחד אני בעצם משפיע על תפקוד הכליות שלי ואני יכול לראות תופעות שקשורות לכליות – חום הגוף ירגיש נמוך, כלומר יהיה לי קר, מערכות שונות בגוף יתפקדו פחות טוב, אני אהיה עייף ותשוש ועוד".

מי אתה אלעד ? 

אני אלעד יצחקוב, נשוי פלוס שלושה ילדים, מטפל ברפואה סינית יפנית משנת 2012, מאוד אוהב את מה שאני עושה ואת הלמידה האינסופית שיש במקצוע הזה.  

מה הכי מאתגר אותך בקליניקה שלך ?

האתגר בקליניקה הוא קבוע ותמידי והוא להבין את האדם שנמצא מולי. ברגע שהבנתי את המנגנונים השונים שדרכם האדם פועל בעולם, אני יכול להבין למה הוא לא מתפקד בצורה מיטבית. הקושי כאן הוא שכל אדם הוא מערכת מורכבת ושונה ואין דרך אמיתית להבין מראש בעיה, אלא זה דורש ממני הסתכלות תמידית ולהיות מאוד לא "שיפוטי" כלפי האדם שנמצא מולי.

אתה יותר אוהב ללמד או לטפל ?

שאלה קשה, בסופו של דבר אני מאמין שהטיפול בקליניקה הוא מקור הלימוד האמיתי. אבל מצד שני הוא מאוד בודד ויש משהו מאוד מהנה בלימוד אנשים שצמאים לידע.   

מה למדת על המנגנון שלנו כבני אדם בשנים שאתה מטפל ? 

הדבר היחידי שהבנתי באמת הוא שאנחנו יצורים מאוד מורכבים, והדרך של הרפואה והפילוסופיה הסינית להסתכל על העולם, לנתח אותו, להבין אותו, היא מדהימה, אבל בסופו של דבר האדם עצמו הוא זה שיכול לעשות שינוי אמיתי אצלו בגוף. כלומר בסופו של דבר מה שאני עושה בקליניקה זה להצביע על בעיה, להסביר את המנגנון – אם בדיבור, או באמצעות הטיפול, ואז בעצם המטופל עושה את העבודה לבדו. החלק שלי בטיפול הוא לשים לב ולהפנות תשומת לב. כל השאר הוא של המטופל, בין אם הוא מודע או לא מודע לתהליך שקורה אצלו.  

  

איך אתה מרגיש בימים אילו? מאיפה אתה מביא את החוסן ואת העוצמה לתמוך ולטפל?

כשהתחילה המלחמה הייתי מאוד מתוסכל. גם מהעובדה שאני לא עושה מילואים יותר, גם מהעובדה שראיתי הרבה טלוויזיה וחדשות וזה עשה לי רע מאוד. ככל שהזמן עבר התחדדה לי ההבנה שאני יכול לתרום בדרכי, כלומר לטפל ולתמוך, באנשי מילואים, במפונים, בפצועים, לתמוך בסטודנטים שהתגייסו וקשה להם לחזור לשגרת לימודים ועבודה. זה נותן לי תחושת סיפוק וכוח אדירים. כמובן שגם לי יש מעגלי תמיכה משלי אם זה בבית כמובן, התחלתי ללכת לטיפולי שיאצו ובאופן כללי הורדתי עומסים מתוך הבנה שאני צריך זמן לנוח ולהתאושש.

מה גורמת לנו האפליקציה הזאת במוח, שדלוקה תמיד על המימד של הדאגה. שהיא בעצם תוסף לדאגה ולפחד שכבר היו תמיד. איך זה משפיע על המצב הנפשי והבריאותי ? 

הדאגה היא רובד נפשי של אלמנט האדמה. האדמה היא המרכז, היא לא יאנגית ולא יינית. היא מאפשרת את השינויים ביניהם, היא זו שמתמירה את המציאות למחשבות ותובנות. במובן מסויים היא הדרך שלנו לעכל את המציאות כמו שמערכת העיכול שלנו מעכלת מזון והופכת אותו לחלק מאיתנו. דאגה היא בעצם כשל במנגנון הזה. משהו ביכולת שלנו לעכל את המציאות או לקבל את המציאות כמו שהיא נפגע. אנחנו מנסים לעכל אותה שוב ושוב ושוב ונוצרת דאגה. מבחינת הרפואה הסינית זה פשוט רובד גבוה של מערכת העיכול. האינפורמציה שאנחנו צורכים מזינה את הנפש שלנו ואם נזין את עצמנו באינפורמציה מיטיבה נהיה רגועים יותר. מאוד קשה לעשות את זה שכל העולם סביבינו בוער וקורס. הפתרון הוא להימנע ככל האפשר מחדשות ולתרגל מדיטציות, חשיבה חיובית, הכרת הטוב, זיהוי הצלחות ביום יום ועוד.

פחד הוא שונה במובן הזה, כי פחד הוא פחד ממשהו. פחד הוא ספציפי והוא קשור לאלמנט המים והכליות שלנו. הכליות מכילות את תמציות החיים שלנו בפילוסופיה הסינית. את המאגר הגנטי שקיבלתי מההורים שלי, הפוטנציאל שלי לעתיד, מי שאני יכול להיות אם אמצה את עצמי. כלומר פחד הוא משהו שמערער על הקיום שלי ועל היכולת שלי להמשיך להתקיים. אני מרגיש שאם הפחד הזה יתגשם אני פוגע בעצמי וכתוצאה מכך אני קופא על מקומי, מגיב באגרסיביות או בורח. התגובה הספציפית מאוד קשורה למבנה שלי כאדם. כשאני חי בפחד אני בעצם משפיע על תפקוד הכליות שלי ואני יכול לראות תופעות שקשורות לכליות – חום הגוף ירגיש לי נמוך, כלומר יהיה לי קר, מערכות שונות בגוף יתפקדו פחות טוב, אני אהיה עייף ותשוש ועוד. מבחינתי הדרך להתמודד עם פחד היא אפשרית דרך ההבנה שהוא רגש והוא מניפולטיבי וברגע שצולחים אותו הוא חולף. צריך לעשות את זה במינונים קטנים בהתחלה ולאט לאט להתגבר, אבל בסופו של דבר הדרך היחידה להתגבר על פחד היא לצלוח אותו. 

איך מחממים ומניעים את הגוף מבפנים בימים הקרים האילו ? 

בימים הקרים האלו, יחד עם המצב במדינה, הכליות שלנו או בלוטת האדרנל, שמייצגת את האספקט היאנגי של הכליות, עובדות שעות נוספות. הדרך הטובה ביותר לעזור לגוף להתאושש היא לנוח ולחמם את הגוף ככל הניתן כדי שהאדרנל יוכל להשתקם – אם זה עם שימוש בבקבוק חם על הבטן, לשתות צמחים סיניים מחממים, קינמון, מוקסה על הבטן, אוכל מבושל ופחות מזון טרי שלא עבר בישול. 

קצת על יצירה ויצירתיות : אמרת לי שזה מגיע מהכליות ?

יצירה ויצירתיות הן שני דברים שונים בעיני ברפואה סינית. יצירה שייכת לרובד מסויים של אלמנט המים, יצירתיות שייכת לאלמנט העץ. זה אומנם חורג מהחשיבה הקלאסית של אלמנטים אבל אני אנסה להסביר את כוונתי. אלמנט העץ הוא הנביעה, האביב, תחילת התנועה בנגלה. האביב מסמל את התנועה הטבעית בטבע של צמיחה וגדילה. הכל צומח ופורח. התנועה הזו מצריכה המון גמישות, מהסיבה הפשוטה שלא תמיד קל לצמוח, ברמה הפיזית יתכן שיש משהו שחוסם את הדרך שלי. אם אני צמח זה יכול להיות אדמה או עץ אחר. ואז זה דורש ממני להיות גמיש ולמצוא דרך אחרת לצמוח, פשוט כי אני חייב לצמוח, אחר אני אמות. ברמה של בן האדם זה קצת שונה. האדם שאלמנט העץ דומיננטי אצלו יהיה גמיש מחשבתית, ובכל פעם שיתקל בבעיה הוא ימצא פיתרון יצירתי לעקוף אותה. זוהי התנועה של אלמנט העץ שעוזרת לו לעשות את זה. כלומר יצירתיות היא חלק משמעותי מאלמנט העץ בנוסף לעוד תכונות כמובן. 

יצירה היא שונה. 

יצירה היא מה שקורה כשנוצר משהו חדש. שלב אחד לפני הצמיחה והגדילה של אלמנט העץ. יצירה קורית מתחת לפני השטח. שלא שמים לב. ויצירה קשורה לאלמנט המים, לחורף, כשהאנרגיה היאנגית נמצאת מתחת לפני האדמה, ונוצרים שורשים חדשים לקראת הצמיחה באביב. אצל האדם היצירה תתבטא בכליות שם קיים הפוטנציאל שלנו. ה DNA שקיבלנו בירושה. אבל כדי לקיים אותו אנחנו צריכים ליצור אותו. כלומר זה שנולדתי עם פוטנציאל לא אומר שבהכרח אני אממש אותו. לטוב ולרע. בגישה המערבית זה נקרא אפיגנטיקה. כלומר זה שההורים שלי סכרתיים לא אומר בוודאות שגם אני אהיה. זה אומר שיש לי את הנטייה ואם אני לא אקפיד על תזונה ואורך חיים תקין אני אצור או אממש את הנטייה הזו. הכוח ליצור הוא של בן האדם ולא של ההורים שלו. את הפוטנציאל אני מקבל מההורים. ואני זה שקובע אם מה שיווצר הוא טוב או לא. אחרי שיצרתי ההתנהלות תלויה גם ביצירתיות שלי. יותר מזה, בכל רגע נתון אני יכול להחליט ליצור משהו חדש בחיי. זה תלוי בי, כי הפוטנציאל טמון בי, והמימוש שלו תלוי בי. 

מה החלום שלך?

החולם שלי הוא להמשיך להיות סקרן וללמוד עוד הרבה שנים הלאה.

ומה עוד : אלעד גם יוצר בהנאה רבה את הפודקאסט " חכם סיני פעם אמר" קטעים קצרים יפהפיים על ההיסטוריה והחוכמה של הרפואה הסינית שמוגשים בחינניות רבה יחד עם סיפורים מרגשים ואותנטיים מתוך העבודה והניסיון בקליניקה שגם מי שלא מגיע מעולם הרפואה ישמח מאוד להקשיב להם וללמוד מהם. ויש כל כך הרבה ללמוד. זהו פודקאסט שהכי כיף להקשיב לו תוך כדי הליכה מדיטטבית ביער ולהסתכל על העצים ולראות אותם בתוכנו  💕  תודה רבה אלעד יקר.